לא שאני רוצה שתקנאו, אבל קופירייטינג זאת עבודה מאוד נחמדה, אפשר לומר אפילו - עבודה שיש אפשרות ממשית ליהנות ממנה. אתם יודעים מה, בעצם זאת לא עבודה במובן המקובל של המילה. 

הרי האת היחידה שאני מחזיקה ביד היא עט עם דיו. והחפירות היחידות שמתבצעות הן חפירות במוח. שלי כמובן.

אין לי ארגז כלים, יש לי כלי עבודה אחד, בעל שתי אונות.

אגלי זיעה? כן, רצוי להרטיב את הטקסט לפעמים.

ומה באשר לסחיבת בלוקים?

פעם, עוד סחבתי בלוקים כבדים מאוד המכילים נייר נטול עץ, היום מדובר בבלוגים...

אבל למרות ועל אף כל זאת, קופירייטינג זו עבודה שיש לדעת טוב טוב איך לעשות אותה. אין כאן מקום לבינוניות, או לכמעט או בערך, התוצאות חייבות להיות מבריקות כמו השרשראות של סטטיק. מינימום.

אז זה מה שאני עושה, מבריקה רעיונות ומצחצחת אותם, כמו כלי נחושת על ויטרינה של פולנייה חולת ניקיון. אבל בניגוד לפולנייה, אני גם נהנית מזה, 'צטערת.